<h1>רבינו ירוחם נכ"ה ח"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
נדה שהיתה נדה כשמת בעלה ועדין היא נדה עתה וחלצה בעת נדתה חליצתה חליצה ולא דאמי למעוברת שחלצה כדלקמן דהתם שמא תלד אבל הכא עומדת לטבול ועולה ליבום כך כתבו התוס' ביבמות וכן מוכח בפסחים [ע"ב ע"ב] וראויה ליבום.
<h2>דף ד.</h2>
יבמה שנפלה לפני מוכה שחין אין סותמין טענותיה אם אמרה אי איפשי אלא כופין אותו לחלוץ פשוט ביבמות ובכמה דוכתי.
<h2>דף י:</h2>
החולץ ליבמתו הצרה שלה רוצה לומר האשה האחרת שהיה לו למת אסורה עליו ועל האחין פשוט ביבמות.
<h2>דף יג:</h2>
אין קדושין תופסין ביבמ' פי' איש זר פשוט ביבמות.
<h2>דף לה:</h2>
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותר' בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה ואם אין הולד של קיימא הוא אסו' בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה. וזה הכלל כל שפטורה מן החליצה וחלצה אינה חליצה לשום דבר לא להאסר בקרובות ולא לכהונה ובכל מקום שצריכה אפי' חליצה פסולה הרי זו חליצ' לכל דבר להאסר בקרובות ולכהונה. ואם לא ילדה אלא הפילה צריכה חליצה אחרת מן האחים פי' או ממנו כמו כן יכול לחלוץ לה חליצה אחרת להתירה לעלמא דחליצת מעובר' לא שמה חליצה והרמ"ה כתב דאם יש אחים דחליצת אחים עדיפה. ועוד פשוט אם הולד שילדה אחר החליצה שהה שלשים יום אינו נפל והרי הוא ולד של קיימא ודינו כמו שכתבתי. ואם לא שהה שלשים יום הרי זה ספק פי' וחולצת ולא מתיבמת שמא של קיימא הוא אם לא כנס, ואם כנסה אין מוציאין אותה ממנו וכן כתב הרמ"ה והביא ראיה מהדין שאכתוב אחר זה כך פשוט ביבמות פי' וכל זה מיירי שיצא לאויר העולם קיים דאם לא יצא לאויר העולם קיים או חולצת או מתיבמת. מת בתוך שלשי' יום הולד שילדה היבמה שכתבתי למעלה דהוי ספק ולד של קיימא ונתקדשה או נשאת אם נשאת לישראל חולצת וחוזרת לבעלה דאין מוציאין אותה מבעלה מספק ואם נשאת לכהן שתהיה אסור' לו אם תחלוץ הרי זו אינה חולצת ואין מוציאין אותה מן הכהן כך פשוט ויש שגורסין מת ביום שלשים וכן גריס רש"י ור"ח, אבל רי"ף והרמ"ה ורוב הפוסקים וכן בשאלתות גורסין מת בתוך שלשים וכן נראה עקר דכיון דק"ל דיום שלשים כלפני שלשי' אין חלוק בין מת ביום שלשים למת בתוך שלשי'.
<h2>דף מ:</h2>
החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה שהן אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה ואחות' כל זמן שהחלוצה בחיים כגון אחות אשתו והאחים מותרין בכל אלו והיא ר"ל האשה החלוצה אסור' באביו ובאבי אביו ובבנו ובבן בנו ובבן אחיו וגזרו שניות בחלוצה ר"ל כל שאסורו' בעריו' מדברי סופרים אסורות כמו כן בחלוצה ומותר בקרובת צרת חלוצתו כי הצרה אינה הולכת עמה ר"ל עם החלוצה לבית דין ולא אתי לאיחלופי בין הקרובה והצרה ולא יאמרו בשביל הקרובה זו היא צרת החלוצה אבל הוא אסור בצרת קרובת חלוצתו כאשר תאמר בצרת אחות החלוצה כי דרך הוא מאחותה ומשאר קרובותיה שתלכנה עמה רוצה לומר עם החלוצה לבית דין ואתי למטעי בין החלוצה והקרובה ויאמרו על צרת הקרובה זו היא צרת החלוצה עצמה ולפיכך אסרו בצרת קרובת חלוצתו כך פשוט. וכל אלו אסורות מדרבנן. חלץ לה ומתה מותר באחותה. הבא על צרת חלוצתו אין הולד ממזר דלא קיימ' עליה בכרת ואין ממזר אלא מחייבי כרתות וכל שכן חייבי מיתת בית דין.
<h2>דף מא.</h2>
החולץ ליבמתו ונשא אחיו של חולץ את אחות החלוצה ומת בלא בנים חולצת ולא מתיבמת דאחות חלוצה אסורה מדרבנן אבל המגרש אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה בלא חליצה דאחות גרושה אסורה מן התורה כך פשוט.
<h2>דף מא:</h2>
לא תחלוץ ולא תתיבם עד שלשה חדשים ואם חלצו לה אחים תוך שלשה חדשים צריכה שלשה חדשי' מיום מיתת הבעל קודם שתנשא ולא משעת חליצת יבם. ואם חלץ לה לאחר שלשה חדשי' ממיתת הבעל אינה צריכה להמתין שלשה חדשים פשוט. וכתב ר"ת [מ"ב ע"א תוד"ה לאחר] ודוקא חלצו דחליצתה מוכחת עליה ואז אינה צריכה להמתין ג' חדשים אם חלצה לה לאחר שלשה חדשים כדאמרי' במיאון דמיאונה מוכחת אבל מת יבם צריכה להמתין שלשה חדשים אחר מיתת היבם דיותר קרובה לביאה יבמה מארוסה דאמרינן שצריכה להמתין ע"כ.
<h2>דף מד.</h2>
לעולם יזהר אדם שלא יחלוץ לפסלה לכהונה כגון שתי יבמות מבית אחת והאח' פסולה לכהונ' לעלמא והאחרת כשרה כשיחלוץ יחלוץ לפסולה ואם ייבם ייבם לכשר'. ואף על גב דלדידיה אינו מעלה ולא מוריד כיון שפוסלה לכהונ' עתה יש לו ליזהר שלא יחלוץ אלא לאותה שהיתה פסולה כדאמרי' לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין לו כך פשוט ביבמות.
הנושא חלוצתו או קרובת חלוצתו אין הולד ממזר פשוט. שומרת יבם שילדה אין הולד ממזר דאינה מחייבי כרתו' פשוט.
<h2>דף צב:</h2>
אין קדושין תופסין ביבמ' פי' איש זר פשוט ביבמות.
<h2>דף קא.</h2>
חליצה בג' דיינים אפילו הדיוטות ופסולה בשנים. וצריך שיהיו יודעים להקרות ולכתחלה צריך חמשה לפרסומי מילתא אפילו השנים עמי הארץ ואם אינם יכולין למצוא כי אם ג' די. וצריכין לקבוע מקום לחלוץ שם כך פשוט. ועוד פשוט ואם נמצא אחד קרוב או פסול חליצתה פסולה. דיינים של חליצה פסולי' במומין וכן בגרים אפילו אמו מישראל פי' פסולים עד שיהיו אביו ואמו מישראל כך פשוט.
<h2>דף קב.</h2>
אין חולצין במנעל לכתחלה אלא בסנדל ואם חלץ חליצתו כשרה. והא דחולצין בסנדל ואין חולצין במנעל לכתחלה גזירה משום מנעל המרופט פשוט. פי' והא דאמרינן בשבת [קמ"א ע"ב] דאין חולצין לכתחלה במנעל המרופט ואם חלץ חליצתו כשרה מיירי בשאינו מרופט כ"כ דעדין יכול להלוך בו ועכשיו אין סנדל מצוי בינינו ולפיכך נהגו לחלוץ במנעל לכתחלה וכן כתבו התו'. ועוד פשוט וצריך שיהיו לו רצועות ממעל לרגל להדק בו והם ב' רצועות ואף על גב דיש בו חומרת' והוא קשר עגול הנקר' לאזו ונכנס בנקב רצועה שבצד האחד וצריך רצועות ג"כ לקושרו בהן על רגלו. וסנדל לית ליה פנתא כדאמרינ' בגמרא ומנעל אית ליה פנתא ופנתא פי' שואילה בלעז והיא החתיכה שדורס הרגל עליה ומ"מ מאחר דקי"ל דחולצין במנעל נראה דאפי' יש לו פנתא כשר לפי סוגיית הגמר' ואין פסול בפנתא כלל וראיתי לכמה אנשים נוהגין לעשותו בלא פנתא רוצה לומר מחתיכה אחת מה שעל הרגל ומה שלמטה ממנו ורוב העולם נוהגין כן ואין חשש בזה בין שיהיה הכל מחתיכה אחת בלי פנתא ובין שיהיה לו פנתא רוצה לומר שיהיה מה שעל הרגל מחתיכה אחת ומה שהרגל דורס עליו מחתיכה אחרת שהוא כעין מנעל שלנו. וזה לשון הרמ"ה סנדל דחליצה הכי הוי מייתינן מנעל גרידא ועבדינן ליה עקב ותפרי ביה שתי רצועו' רחבות יוצאו' מאמצעות ראשו של מנעל ומגיעות עד חציו מצד זה בשתי קצותיו נמצאו הרצועות מחוברות בראשו של מנעל ורחבות זו מזו בחציו של מנעל משני קצותיו והן הן תריסיותיו. ויש שתופרין תריסיות הללו ראשו של אחת בקצה ראשו של מנעל מצד ימין וסופו בשפת המנעל מחציו מצד שמאל וראשו שני בקצה ראשו של מנעל מצד שמאל וסופו בשפת המנעל מחציו מצד ימין נמצאו התריסיות רחוקים זה מזה משני קצותם ונוגעין זה בזה באמצעית' כדאמרי' בשבת גבי סנדל מסומר. וסנדל שהוא כזה יש לו ב' אזנים והם רצועות יוצאות מחציו של מנעל משני קצותיו ונקשרות ע"ג הרגל והן הן שנצי' האמורין כאן וזהו בסנדל דאית ליה שנצין ולית ליה חומרתא אבל סנדל דטייעי דאית ביה חומרתא לית ליה שנצי דמקטרי ע"ג הרגל אלא רצועות טובא דנפקן משני צדדין בראשו של סנדל ומעיילי להו בחומרתא וכדבעי מרווח וכדבעי מעייק כדאמרי' בגמרא הכי ניהו צורתיה דסנדלא לפום מאי דמסתב' לן מפשטיה דגמ' ולכתחלה לא חלצין אלא בסנדלא דאית ליה שנצי כדאמרי' או בסנדלא דאית ביה חומרתא והוא דקטרין ביה מותנאי ואי לא קטרין ביה מותנאי וחליץ ביה כשרה. וסוגיא דגמר' לא שנא גבי מנעל ולא שנא גבי סנדל לא חלצינן בהו אלא היכא דאית להו רצועות כדי שתתיר היבמה את הרצועו' ותשמוט הסנדל או המנעל מרגלו אבל מנעל שאין לו רצועות לכתחלה אין חולצין בו ואם חלץ חליצתו פסולה וכן בירושלמי התרת רצועו' עכ"ד הרמ"ה. ועוד פשוט שאין לו עקב פסול ושיש לו עקב כשר צריך שתשמוט היא רוב העקב דהיינו רוב הרגל. ואם התיר הוא הרצועה ושמטה היא או התירה היא ושמט הוא חליצתה פסולה עד שתתיר היא ותשמוט היא כך פשוט. וגרסינן בירושלמי [ה"א] כיצד הוא עושה קושרו כדי שיוכל להלך בו מאליו, עונבו כדי שיוכל להתירו באחת מידיו, ומתירתו בימין ותופשתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררתו בשמאל כדי שתהא חליצה והתרה בימין ועיקר חליצה התרת רצועות עד כאן בירושלמי. ועכשיו נוהגין לקושרו בקשר גמור לא בעניבה כדאמרינן לגבי שבת דעניב' לאו קשירה היא וכן כתבו בתו' ומה שאמר בירושלמי שמתר' בימי' לא מצינו בגמרא שלנו שצריך התרה ביד ימין אלא שצריך חליצ' ברגל ימין וגבי גדמת חולצת בשיניה כדלקמן ועכ"ז נהגו העולם שתתיר היבמה הרצוע' בידה הימנית על פי הירושלמי. קרע' את הסנדל או שרפ' אותו מעל רגלו חליצתה פסולה דחליצה בעינן. וכן שני מנעלים זו על גבי זו בין שחלץ העליון וקרע התחתון בין שקרע העליון ושלף התחתון חליצתה פסולה דכל אלו בתיקו בגמרא כתבו המפרשים ומ"מ בב' מנעלים אם חלץ לשניהם חליצת' כשרה דאין בה משום מעל דמעל וכן כתבו הרמ"ה והרב רבי' אש'.
<h2>דף קב:</h2>
חליצ' צריך להתכוון שניהם הוא והיא שנפטרו בזה ואם אחד מהם לא כיוון אע"פ שנתכוון האח' פסולה החליצה כך פשוט ועוד פשוט ופסולה לעלמא אבל חליצה כזו פסולה על האחין. סנדל התפו' בפשתן אין חולצי' בו פשוט ופרש"י ב' פירושי' הא' שיש תחתיו בגד כמו שנותנין לבד בתוך המנעל בחורף והקשו על זה הפי' כי בודאי כשר הוא מאח' שמצופ' בעור, ותפשו עקר הפי' השני שתפור בפשתן כעין מנעל שלנו שצריך לתופרו ברצועות בענין שיהא כלו מעור וכתבו קצת מן המפרשים דבדיעבד כשר אפילו תפור בפשתן וכן כתב הרא"ש, והעולם נהגו לפוסלו. ועוד פשוט כלו של עור והרצועות של שער כשר כלו של שער פסול וכתב הרמ"ה ושמעינן מינה דסנדל התפור בשער כשר דלא גרע מכלו של עור ורצועות של שער. ועוד פשוט אנפליא והו' מנעל החופה עד למעלה מן הפרק אם הוא של עור כש' ושל בגד פסול. מנעל הנפרע כגון שנקרעו פניה לשנים ולא חסר ממנו שום דבר הואיל ונרא' מקצת רגלו מבחוץ אם חופה רוב רגלו חליצתו כשרה ואם לאו פסולה. וכן סנדל הנפחת שנפחתו סביבותיו ונתאכלו והלכו או שנפחת מרוח אחת אם מקבל רוב הרגל מלמט' חליצתה כשרה ואם לאו פסולה. וסנדל של סיב ושל שעם מאחר שאינו של עור פסולה. וכן במוק והוא מנעל גבוה שחופה את הרגל ואת השוק עד הארכובה ואין לו רצועות פסולה. ובסמיכת הידי' פסולה ובסמיכת הרגל כשרה פירוש מי שמהלך על ידיו וגורר רגליו עושה סמיכה של עור לרגליו ומכניסן לתוכ' כדי שלא יהיו נגררין על הטיט ועל האבנים ועושה לידיו בתים של עור מפני שמכניסן בטיט וסומך עליהן. פירוש וכל אלו שאמרנו שכשרה דוקא שיש להם עקב ויש להם רצועות וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף קג.</h2>
החולצת מן הגדול בין עומד בין יושב בין מוטה חליצתה כשרה ובלבד שידחוק רגלו בקרקע כאשר אכתוב והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה וצריך שידחוק היבם רגלו מעט בקרקע כדי שיהיה נראה שהיא חולצת אותו פשוט וכתב הרמ"ה דאם לא דחק רגלו בקרקע דפסולה וכן נראה סברת רי"ף וכן כתב הרמב"ן וכתב שזהו סברת רי"ף והראב"ד כתב דכשרה בדיעבד וכן כתב הרא"ש. ועוד פשוט מאן דסגי אלוחתא דכרעיה לא חלוץ פירוש שרגלו הפוך ודורס בעליונו של רגל. ואם רגלו קטוע אם יחלוץ בשוקו נחלקו בו הפוסקים רבינו אלפס כתב דאינו חולץ כמו מי שרגלו הפוך, ופירש מן הארכובה ולמטה שכתבתי בקשירת הרצועה לא בקטוע רגלו וכן כתב הרמב"ן וכן הר"מ דשוק לא מיקרי רגל וכן פירש רבינו נסים במגלת סתרים וכן דעת רי"ף וכן נר' מהירושלמי אבל רוב הפוסקים שפירשו ההיא דמן הארכובה ולמטה כשרה אמרי דמיירי בנקטעה רגלו כמו שכתבתי למעלה ונשאר שוקו במקום רגלו ואז חליץ אבל כשהפוך רגלו ודורס בעליונו של רגל לאו רגלו הוא ועוד שאינו ראוי לבילה רוצה לומר שאינו יכול לדוחקו ולפיכך אינו חולץ וכן פרש"י וכן כתב ר"ח וכן נראה דעת התו'.
מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה פשוט פירוש אם קשרה רצועות של מנעל מן הארכובה ולמטה כשרה דהיינו מעל רגלו אבל אם קשרם למעלה מן הארכובה היינו מעל דמעל ופסולה ולזה הפירוש הסכימו רוב הפוסקים וכן כתבו רי"ף והרמב"ן והרמ"ה ורש"י פסק שנקטעה רגלו למטה מן הארכובה וחליץ בשוקו ומחלקתן אכתוב לקמן ובירושלמי [ה"א] פי' כמו הפירוש הראשון.
<h2>דף קג:</h2>
ועוד פשוט חלצה במנעל שאינו שלו חליצתה כשרה וכן בסנדל של עץ חליצת' כשרה ודוקא במחופה עור ובדיעבד אבל אינו מחופה עור פסולה וכן הדין בקב הקטע שהוא כעין סנדל של עץ ומכניס בו שוקו משנחתך וכשר' אם הוא מחופה עור. חלצה במנעל גדול כשרה ודוקא שיכול להלוך בו וכן במנעל קטן כשרה ודוקא שחופה רוב רגלו וכל אלו שכתבתי דוקא בדיעבד וכן כתב הרמ"ה.
מנעל של רגל ימין צריך ואם חלצה בשל שמאל ברגלו הימנית כשרה בדיעבד. וסנדל מסולס שאין לו עקב פסולה. סנדל של עבודה זרה לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה דלא כתותי מכתת שיעוריה דמשמשי עבודה זרה נינהו ואית ליה תקנתא בביטול ואם משום איסור הנאת מצות לאו ליהנות ניתנו אבל של תקרובת עבודה זרה אם חלצה חליצתה פסולה, ולאו משו' איסור הנאה כמו שכתבתי, ולא משום דאין לה ביטול דכי אמרינן דאין להם ביטול דוקא תקרובת של אוכלים, ולא משום שעשאוהו תקרובת עבודה זרה דרך שבירה או חתוך דדאמי לזביחה, אלא משום דלא עביד להילוכה וכן של זקן שהוא עשוי לכבודו פירוש לתכריכי מיתה מאחר שאינו עשוי לילך בו חליצתה פסולה כך פשוט. ורבי' תם כתב [ק"ב ע"ב ד"ה ואנעלך] שצריך שיהיה המנעל מעור בהמה טהור' ורוב הפוסקי' הסכימו שאין להקפיד בזה.
<h2>דף קד.</h2>
חלצה בלילה חליצתה פסולה חלצה ברגל שמאל חליצת' פסולה דבעינן רגל ימין. חלצה ורקקה ולא קראת חליצתה כשרה ודוקא ביכולה לקרות כדלקמן. קראת ורקקה ולא חלצה חליצת' פסולה חלצה וקראת ולא רקקה חליצתה כשר'. ובסידרן לא מיעכב דבין רקקה ואחר כך חלצה כשרה ואינה צריכה לחזור לרוק א' חליצה. ואם רקקה דם כשרה דאי אפשר לדם בלא צחצוחי רוק ודוקא במוצצת אבל בשותתת לא כך פשוט [ק"ה ע"א] וכתב הרא"ש כי אפי' שותתת, וכן כתב הראב"ד וכתב דוקא כשרוקקת במקום חליצה דאז לא בעינן צחצוחי רוק אבל ברוקקת לפוסלה ליבום כדלקמן בעינן צחצוחי רוק ולפיכך דוקא במוצצת.
<h2>דף קה.</h2>
רקקה ולא חלצה פסלה על האחין רוצה לומר שאינה יכולה להתיבם ותחלוץ כך פשוט וכתבו בתו' ודוקא שכוונ' לכך שאם אמרו לה לרוק ולא כיוונה לפסול אינו כלום. וכבר כתבתי למעלה כי לפסול אם רקקה דם צריכ' צחצוחי רוק, אם כן דוקא במוצצת אבל שותתת לא. גדמת חולצת בשיניה דלא בעינן יד אם אין לה ידים כך פשוט.
<h2>דף קה:</h2>
החרש שנחלץ והחרשת שחלצה חליצתה פסולה וחליצת קטן אינה כלום אפילו לפוסלה על האחין. וקטנה שחלצה תחזור לחלוץ משתגדל ואם לא חלצה חליצתה כשרה. וקטנה לא תחלוץ עד שתביא שתי שערות פשוט. וכן כתב רי"ף בקטנה ואם לא חלצה חליצת' כשר' ויש ספרים שגורסים חליצתה פסולה ונראה לי דמאחר דכתב רי"ף עד שתביא שתי שערות נראה דפסולה וכן כתב הרמ"ה אחר שכתב חליצתה כשרה כתב ולית הלכתא הכי דהא קיימא לן עד שתביא שתי שערו'.
<h2>דף קו.</h2>
חליצה מוטעת כשרה כגון שאמרו לו חלוץ לה ע"מ שיתנו לך מאתים זוז וחלץ חליצתה כשרה ואף על גב דלא תתן לו המאתים זוז פירוש ואפילו התנה בתנאי כפול ואם אמרו אחר כך משטים היינו בך לא יתנו לו שום דב' כך פשוט ובמישרי' כתבתי כי כל מי שמתנה יותר מן הראוי בשכירות אינו שום דבר אבל אם התנה בדבר הראוי ליתן או שחייבת לו כגון יבמה שיש בידה ממון מהיבם ואמרו לו חלוץ לה ע"מ שיחזירו לך שלך והכל לפי המעשה והתנאי אם יחזירו הרי החליצה חליצ' ואם לאו אינה חליצה וכן כתב הרמ"ה ובתו' דבידה הוא אם תרצה תקיי' התנאי ויתקיים המעשה ואם לאו המעשה תלוי ועומד עד שתקיים התנאי ומכל מקום לא הכריחו אותה לתת אם לא תרצה היא אלא כשתרצה תקיים התנאי. ועוד פשוט ואם אמרו כשהטעוהו חלוץ שבכך אתה כונסה לא הוי חליצה להתירה (לעלמה) [לעלמא] אלא הויא חליצה פסולה לפוסלה עליו ועל האחים ולהתירה (לעלמה) [לעלמא] צריכה חליצה אחרת. פירוש אין תנאו מועיל בחליצה דאין תנאי מועיל אלא בדבר שאיפשר לעשותו על ידי שליח וזה אין יכול לעשותו על ידי שליח, לפיכך אם התנה כמו כן ע"מ שלא תנשאי לפלו' אפי' כפל התנאי אינו כלום והחליצה כשרה, וכל שכן אם אמר היבם בדעתי היה שלא תוכל לינשא כי לולי זה לא הייתי חולץ לה אין בדבריו ממש והחליצה כשרה וכן כתבו המפרשים.
יש תנאי בחליצה ואם לא קיי' התנאי לאו חליצה היא ודוקא שהתנה בדבר שנתחייבה לו אבל אם התנה בדבר שלא נתחייבה היא לו כגון חלוץ על מנת שתתן לך מאתים זוז הרי זו חליצה מוטעת וכשרה אפילו לא נתקיים התנאי. ולא בעינן תנאי כפול באיסורא כך כתב הרמ"ה וכן מוכח. ובמה שכתב דלא בעינן תנאי כפול נחלקו עליו וכתבתיו בתנאי הגט ובתנאי קדושין.
אין חולצי' אלא אם כן מכירין ולפיכך כותבין גט חליצה ואף על פי שאין מכירין ולא חיישי' לב"ד טועין ר"ל אין חוששין שמא טעו הראשוני' שחלצו בפניה' שעשו החליצ' בלי הכרא דאין חולצי' אלא א"כ מכירין פשוט ובבתרא [קל"ח ע"ב] ויש שגורסים חיישינן לבי' דין טועין פירוש שאם תאמ' שיחלצו אעפ"י שאין מכירין ויסמכו על הכתיבה חיישינן שיטעו האחרונים של הכתיבה ויכתבו בלי הכרא. פעם אחת אירע מעשה לפני שהיינו מכירין היבם ולא היינו מכירין היבמה אם היתה אשת המת ושאלתי קצת מרבותי ושלחו לי שלא היינו צריכין להכיר אלא שהוא אחי המת כדאמרינן ואשתמודענוהי לפלוני דאחוה מאבוה הוא וכו' ואני הייתי סבור שהיה צריך להכי' אותה כמו כן (שהיה) [שהיא] אשת המת וכן כתב הרמ"ה שצרי' שיכירו אות' כמו כן שהיא אשת המת, שפירש ההיא דאין חולצין אלא אם כן מכירין שיכירו היבמה שהיא אשת המת והיבם שהוא אחי המת וכן כתב הרא"ש בסדר חליצה שלו.
<h2>דף קו:</h2>
מצות חליצה קוראה היא מאן יבמי וגומר וקורא הוא לא חפצתי לקחתה וחולצת ורוקקת וקורא' ככה יעשה לאיש אש' לא יבנה את בית אחיו וגומר. ואף על גב דאמרי' למעלה שאין הסדר מעכב דאפילו רקקה ואחר כך חלצה כשרה, דוקא בדיעבד. חליצה מעושת כגון שאנסוהו לחלוץ דינו כדין גט מעושה וכתבתיו בדין הגט. אכלה שום או ירקות או דבר שמוסיף הרוק ורקקה אינו כלום דוירקה מעצמ' בעי' ולא מחמת דבר אח' פשוט ורי"ף לא הביאה נראה דסבירא ליה דכשר' דומי' דרקקה דם שכתבתי למעלה, והעולם נהגו למנוע לה שלא תאכל שום דבר עד שתחלוץ. ועוד פשוט וצריכין הדיינין לראות הרוק כשיצא מפיה. מצות חליצה כשבאים לבית דין יבם ויבמה אם הוא ילד והיא זקנה או בהפך נותנין לו עצה ההוגנת לו אומרי' לו לך אצל שכמותך. ובלשון קדש מקרי' אותה כל הפרשה עד ונקר' שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ואין מקרין אותה לא אבה יבמי לא לבד ואבה יבמי לבד אלא ביחד וכן לא חפצתי לקחתה, משו' שיש לפרש דלא אדלעיל מיניה קאי. אבל לאיש בלא חפצתי לקחתה אף על גב דלא הקרו אותו ביחד אין חשש, שאין שם דבר שנוכל לו' אדלעיל מיניה קאי פשוט. הכותב גט חליצה כותב כל הפרש' לא דרך קצרה בפסוקים כאשר תאמר ואקרנוה לדידה ככה יעשה וגומר עד חלוץ הנעל אלא כותב כל הפסוק ומשרטט כשכותב ואף על גב דלא ניתן ליכתב בדבר מצוה מותר כך פשוט. ועוד פשוט וצריכין כל העומדים שם לענות בית חלוץ הנעל תלתא זימני. ועוד פשוט במסכת סנהדרין והיבמה הולכת אחר היבם להתיר'.
סדר מצות חליצה בקצרה חליצה בג' דיינים לא פחות וצריכין הדיינין שיהיו יודעי' להקרות הפסוקי' לו ולה ומוסיפין עוד עליהם שני' דיינים לפרסם הדבר ואפילו השנים עמי הארץ. וצריכין מבעוד יום לקבוע מקום רוצה לומר שילכו למקום פלוני לחלוץ שם. ומביאין מנעל שיהיו לו שני רצועות לקושרו בהן על רגלו אף על גב דאית ליה חומרתא שהיא כמין קשר עגול הנקרא לאזו בלעז ומכניסו בחור של רצועה עכ"ז צריך שתי רצועות וצריך שיהיה לו עקב ושלא יהיה תפור בפשתן אלא ברצועות. וחולצין ביום ולא בלילה ובבית דין של ישראל ולא בבית דין של גוים ואפי' גרים דבעינן אביו ואמו מישראל. וצריכין הדיינים שיכירו שהיא אשת המת ושהוא אחי המת מאביו ואם אין הדיינים מכירי' אות' די שיעידו עליהם אפילו אשה אחת ואפילו קרוב כי היא מילתא דעבידא לאיגלויי. וצריכין לדעת שהוא בן י"ג שנה ויום אחד ושהיא בת י"ב שנה ויום א' ושהביאו ב' שערות שניהם והוא בודקין אותו אנשים אם הביא שני שערות והיא בודקין אותה נשים אם הביאה שני שערות ואם נראה לעין שהיא גדלו דדיה והוא נתמלא זקנו שער אין צריך בדיקה אחרת. וצריכין הדיינים לישב והיבם והיבמה יעמדו בעמידה ואומרים הדיינין ליבם אם הוא רוצה ליבם או לחלוץ ואם אמר שרוצה לחלוץ אומרים לו שיבטל מודעא כמו בגט מפני שחליצה מעושת פסולה כמו גט מעושה כמו שכתבתי למעלה. ונותנין לו בית דין המנעל במתנה שיהא שלו אף על פי שיחזירהו אחר כך ונועלו ברגלו הימני וקושרו עם הרצועות על רגלו בקשר ולא בעניבה. וצריך שידחוק רגלו בקרקע כדי שיהא נראה שהיא חולצת אותו ושולפתו מרגלו לא שיחלוץ מאליו ולפיכך צריך לדחוק רגלו בקרקע. ויש אומרים שנוהגין להעמיד היבם אצל כותל או עמו' כדי שיוכל לדחוק רגלו בקרקע. ואחר כך מקרין ליבמה בלשון קדש מאין יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ומקרין אותה זה הפסו' כך מלה במלה זו אחר זו ומקרין אותה לא אבה בפעם אחת כדי שלא יראה לא בפני עצמו ואבה יבמי בפני עצמו ואחר כך מקרין ליבם לא חפצתי לקחתה. ואחר כך היא מתרת ביד ימינה קשר הרצועות והקשרין כלם מן המנעל ושולפת המנעל מעל רגלו ביד ימינה ואחר כך זורקת רוק מפיה בפניו וצריכי' הדייני' לראות הרוק כשיצא מפיה ואחר כך מקרין לה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. והדיינים וכל העומדים שם עונין אחריה חלוץ הנעל שלשה פעמים ואחר כך כותבי' לה גט חליצה לראיה.
טופס גט החליצה לוקחין קלף ומשרטטין אותו במשרטטת לא בדיו וכותבין בו גט החליצ' כך ביום פלוני בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין בו בכאן במתא פלונית אנחנא דייני דמקצתנא חתימי לתתא במותב תלתא כחדא הוינא יתבין בבי דינא וסליקת קדמנא פלונית בת פלוני ארמלת פלוני בר פלוני והקרבת קדמנא לחד גברא דשמיה פלוני בר פלוני וכך אמר' לנא פלוני בר פלוני דנן אחוהי דפלוני בעלי הוא דהוינא נסיבא ליה ושכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת וירית ומחסין ומוקי' שמיה בישראל לא שבק והדין פלוני אחוהי חזי ליבומי יתי כען רבנן דייני אמרו ליה אי צבי ליבומי יתי יבם ואי לא יטלע קדמיכו רגליה דימינא ואשרי סיניה מעל רגליה ואירוק באנפיה ואשתמודענוהי לפלו' דנא דאחוהי דפלוני מאבוהי הוא ואמרנא ליה אי צבי ליבומי יבם ואי לא איטלע ליה קדמנא רגליה דימינא ותשרי סינך מעל רגלך ותירוק באנפך ועני ואמר לית אנא צבי ליבומי יתה מיד אקרנוה לפלוני' דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להאי פלוני אקרינא ליה לא חפצתי לקחתה ואיטלע לה רגליה דימינא ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לן מפומיה על ארעא ותו אקרנוה לפלוני דא ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקר' שמו בישראל בית חלוץ הנעל ואנחנא דייני וכל דהוו יתבין תמן עננן בתרה חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל תלת' זימני ומדאיתעבי' עובד' דנא קדמנא שרנוה לפלוני' דא למהך להתנסבא לכל גבר די תצבי ואנש לא ימחה בידה מן יומא דנן ולעלם ובעת מיננא פלוני' דא גטא דחליצתא דנא וכתבנא וחתימנא ויהיבנא לה לזכו' ולראיה כדת משה וישראל. ע"כ טופס הגט חליצה. ואח"כ חותמין עליו שלשה, וכתב הרמ"ה ואם לא יחתמו אלא שנים עדות הוא וכשר. ואינה צריכה להמתין ג' חדשים אחר החליצה אלא מותרת לינשא לאלתר כי הג' חדשים שצריכה להמתין היא מיום מיתת הבעל מונין אות' וכבר מנה אות' קוד' החליצ' כמו שכתבתי למעלה.
ועוד פשוט רוק שקלטתו הרוח לאו כלום הוא הוא ארוך והיא גוצה וקלטתו הרוח איכא בפניו היא ארוכ' והוא גוץ עד שיגיע לפניו הרוק והדר אזיל. וכמו כן צריך רוק הנראה לדיינים. וכתב הרמ"ה והא דאמרי' דקלטתו הרוח אינו כלום וצריך לחזור ולרוק בפניו דוקא לכתחלה אם עומדת שם אבל אם נתפזרו והלכו להם כשר'.
